הפער בין המינים הולך ונסגר. בימינו, לראשונה בהיסטוריה, עשרות מיליוני נשים לובשות שמלות מחויטות ומבלות את רוב זמנן סביב שולחני ישיבות ולא חגורות בסינר במטבח. אלה הן נשים מקצועניות, שאפתניות ומשכילות, המנהלות אורח חיים קרייריסטי במובהק שבעבר היה שמור לגברים בלבד. הן חולשות על האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בעולם ומטפסות בזריזות בשלבי הסולם הכלכלי-חברתי. הן עובדות יותר ומתחתנות פחות; והן מייצגות סוג מיוחד של נשים עובדות – כאלה שאינן מחתימות שעון נוכחות אלא מפיקות תחושת ערך עצמי והנאה מכישוריהן המקצועיים ומשפיעות בפועל על תהליכי קבלת ההחלטות. אבל בד בבד עם התכווצות הפער בין גברים לנשים, בתוך קבוצת הנשים עצמה מתרחש תהליך הפוך של התנכרות: על כל אישה מצליחה ישנן ארבע נשים שממשיכות לעבוד במשרות נשיות מסורתיות. בקץ האחווה הנשית מראה אליסון וולף כיצד דווקא הפמיניזם הוא-הוא שיצר עולם שוויוני פחות. ספרה מרתק ומעורר מחשבה, שכן הוא מטיל ספק ברבות מן הסברות הרווחות לגבי מצבן של נשים בימינו.
