ז'ק דרידה (נולד באלג'יר ב1930 - ) ידוע בעיקר כראש האסכולה המכונה 'דקונסטרוקציה', והוא אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר הפועלים בעולם בדורנו. עד היום לא תורגם לעברית אף אחד מספריו. כדאי להזכיר כאן שלושה דברים לגבי הדקונסטרוקציה : ראשית, שהיא עוסקת ביחס שבין הפנים לבין החוץ, או בין השלם לבין העודף ; שנית, שהיא מכריזה על עצמה כטקסט טשלי, טקסט שאינו מתיימר לעמוד בפני עצמו כשלמות אוטונומית (מושג שהיא שוללת), אלא תמיד נטפל 'מבחוץ' לטקסט אחר ומנסה לחלחל אל תוך ה'פנימיות' האינטימית ביותר שלו כדי לפרש אותו פירוש - יתר שישלים את משמעותו באופן שיערער את יומרותיו; שלישית, שהיא מציעה לתפוס מושגים דוגמת האמת, המשמעות, השלם, הקודם וכו' כתוצאה של הכרעה היסטורית, הכרעה שכוננה את השיח המטאפיסי ואת כל ההיסטוריה של הפילוסופיה המערבית הנשלטת על ידו, וממשיכה לפעול בכל שיח, מלומד או יומיומי, אשר ממחזר, בלי לתת על כך דין - וחשבון, ביטויים שתוצאותיה של הכרעה זו מובלעים בהם כקדם - הנחות. כיוון שמעמד הבכורה של אפלטון בפתחן של תולדות הפילוסופיה הוא מן המפורסמות, אחד הרגעים המובהקים ביותר שבו אפשר לתפוס את ההכרעה הזאת 'על חם' הוא הטקסט האפלטוני.
"בית המרקחת של אפלטון" הוא אחד מנסיונותיו המוקדמים והנמרצים ביותר של דרידה לבצע מהלך כזה. הטקסט האפלטוני - אולי תחת כותרות כמו "המחשבה הסוקראטית" או "הפילוסופיה של אפלטון" - גם אינו זר לקורא העברי המשכיל. הוא מוכר ונגיש (ולמשל מתורגם, ויותר מפעם אחת) בוודאי לא פחות, ומן הסתם יותר, מכל אחד מן הטקסטים האחרים שבהם מצא דרידה לנכון לטפל בראשית דרכו: אלה הקשורים בשמותיהם של הוסרל, סוסיר, היידגר, רוסו, לוי - סטרוס, פוקו, ז'אבס, לווינאס, פרויד, באטאי, מאלארמה, וכו'. נקודת המוצא של "בית המרקחת של אפלטון" הוא הדיאלוג "פידרוס". מסורת הדיון בדיאלוג זה ראתה בו טקסט שנושאיו העיקריים הם האהבה ומבנה הנפש, או לחילופין, הבחנת .הדיאלקטיקה מן הרטוריקה. אבל דרידה בוחר להתמקד בסוגיה מישנית, לכאורה, המופיעה באפיזודה קצרה יחסית, יושאיש לפניו לא מצא לנכון לקיים בה דיון חזיתי ומעמיק, הלא היא סוגיית הכתב, שבה הרבה לעסוק ביצירותיו הראשונות.
"בית המרקחת" הוא פתח מבטיח במיוחד להיכנס בו אל עולם המחשבה המרתק של דרידה. הוא מציג דוגמה מובהקת של מהלך פרשני שלם בגילגולה המוקדם של הדקונסטרוקציה הדרידיאנית. הוא נוגע בכל קשת הנושאים שהעסיקו אותו באותה תקופה. והוא מתאים יותר מאחרים לכניסה המבוקשת בזכות הטקסט החשוב והמוכר שאותו הוא יוצא לפרש ולפרק.