הֶרְמַן מִתְעוֹרֵר לְעוֹד בֹּקֶר עָגוּם. מֵאָז נוֹלְדָה אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ עֲסוּקִים רַק בָּהּ וּכְבָר לֹא שָׂמִים לֵב אֵלָיו. הוּא מִתְגַּנֵּב הַחוּצָה בְּדַרְכּוֹ לְבֵית הַסֵּפֶר, אֲבָל הַדֶּרֶךְ מִתְאָרֶכֶת וּמִסְתַּבֶּכֶת. הִיא סוֹחֶפֶת אוֹתוֹ לְשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל הַרְפַּתְקָאוֹת מְסַמְּרוֹת שֵׂעָר וּמוֹבִילָה אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹת מִסְתּוֹרִיִּים עַל הַגְּבוּל שֶׁבֵּין הַמְּצִיאוּת לַדִּמְיוֹן.