בעולם שאנו חיים בו, הגבולות בין הריאלי לווירטואלי נמסים אט-אט. זהו עולם גלובלי שבו הפחד מאבדן הזהות ומאיבוד הדרך גורם לעליית הצורך בהשתייכות, ומשום כך להתחזקות זהויות לאומיות ומקומיות. החינוך מתקשה לעמוד בקצב ההתפתחויות האלה ולתת להן מענה. תופעות אלה דורשות חשיבה פסיכולוגית אחרת. בהקשר זה מוצגות בספר זה תפיסותיהם של לב ויגוצקי, של עמיתיו ושל ממשיכיהם – נציגי התאוריה החברתית-תרבותית בחינוך – שקולותיהם בקעו כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת ברוסיה ומאמצע המאה הקודמת במערב. הספר מציג את תרומתה של התאוריה החברתית-תרבותית ואת השתמעויותיה לקשרים שבין תרבות, התפתחות, שפה, חשיבה וחינוך. הוא מתמקד בהשלכותיה של התאוריה על התאמת ההוראה-למידה-הערכה והחינוך למאה ה-21 ומציג את ויגוצקי ואת ממשיכיו בפיתוח התאוריה החברתית-תרבותית כמשתתפים פעילים בבנייה של תאוריית-על עבור החינוך במאה ה-21.