אמא צעדה צעד קטן בכיוונה, ואחר כך נסוגה. התקרבה שוב אל השולחן, אבל עקפה אותו והמשיכה הלאה.
גיטי הרימה לרגע את ראשה. היא לא רוצה ללחוץ על אמה לגלות מה קרה, אם אינה מוכנה לזאת.

עיניהן נפגשו.

רבקה לא יכולה הייתה לדחות יותר את השיחה. התיישבה על הכיסא מול בתה ושאלה ככה, כאילו בפשטות, "גיטי", כאילו ללא הכנה מוקדמת ומתוך דחף פתאומי, פנימי וחזק, "מה דעתך על אבא חדש?"...

ספר רגיש ונוגע, לבנות על סף חייהן החדשים ולאמהותיהן, המפלסות למענן את הדרך.