שִׁירוֹ הַקְּלָאסִי הָאָהוּב שֶׁל ע. הִלֵּל מְלַוֶּה דּוֹרוֹת שֶׁל יְלָדִים בְּדַרְכָּם לַגָּן. הַפַּעַם מִתְלַוִּים לַשִּׁיר אִיּוּרֶיהָ הַשְּׂמֵחִים שֶׁל אַיָּה גוֹרְדוֹן נוֹי, הַמְמַלְּאִים אֶת רִגְעֵי הַבֹּקֶר־טוֹב בְּתֹם שֶׁל יַלְדותּ ,בְּסַקְרָנותּ מִתְלַהֶבֶת, בְּהומּוֹר, בְּיפִֹי ובְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה.

ע. הִללֵּ , יוֹצְרָם שֶׁל ‘דּוֹדִי שִׂמְחָה’ ,‘מִי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ וְלָמָּה לוֹבֶשֶׁת הֶַזּבְָּרה פִּיגָ’מָה’ וְשִׁיִרים רַבִּים אֲחִֵרים, נוֹלַד וְהִתְחַנֵּךְ בְּקִבּוּץ מִשְׁמַר הָעֵמֶק .הִתְגּוֹרֵר בְּתֵל אָבִיב ,וְהָיָה אַדְרִיכַל נוֹף וּמְשׁוֹרֵר אָהוּב עַל יְלָדִים וְעַל מְבֻגָּרִים.

אַיָּה גוֹרְדוֹן נוֹי אִיְּרָה סִפְרֵי יְלָדִים רַבִּים וַאֲהוּבִים בָּאָרֶץ וּבְחוּ”ל. כְּשֶׁהִיא לֹא מְאַיֶּרֶת הִיא מְגַדֶּלֶת בְּאַהֲבָה אַרְבָּעָה יְלָדִים, שְׁנֵי כְּלָבִים וַחֲתוּלָה, שֶׁאוֹתָם הִיא שׁוֹאֶלֶת בֹּקֶר בֹּקֶר :“לְאָן לְאָן?”