..."טובי", שאלה פתאום סבתא בהתעניינות, "כבר קראת ביומן על התינוקת שנולדה לנו?"
"כן, קראתי", ענתה טובי.
"ולא שאלת את עצמך איפה היא?"
קוביית מלפפון נתקעה בגרונה של טובי. היא השתעלה קלות והצליחה לחלץ אותה משם.
"באמת, אני לא מבינה איך לא שאלתי את עצמי איפה התינוקת הקטנה הזו"...

שולי מציירת כבשים שותקות להופעת ענק, קרועה בין יעל אחותה שלא התקבלה לסמינר, לבין ההתרגשות מהערב הקרב ובא.

טובי נזרקת באחת למקום עלום, מרימה את המסך מעל עבר מפתיע, רק לא מביאה בחשבון את חרושת השמועות הנפוצות.

דברים שמשתבשים מגלים שאת ההצגה הזו, לא אנחנו בחרנו.

אולי בקיץ: נשתתף במופע הגדול, נצעד במדבריות השלג בהונגריה, ניטלטל לתוך קשרים סבוכים, ובכל הזמן הזה התקווה תמשיך לפעם. אולי בקיץ...