טביעת ידו המיוחדת של מנור לאורך תחנותיו בזמן ניכרת בשיריו – כמו "בשנה הבאה״, ״ימי בנימינה״, "הבית ליד המסילה", "אין לי ארץ אחרת", ״אחי הצעיר יהודה״, "ללכת שבי אחרייך", "ילדותי השנייה", ו״ברית עולם״ – שהיו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית על כל גווניה. דרך שירים אלו ורבים נוספים עולים ונחשפים מאפייני כתיבתו של מנור, ההשפעות התרבותיות על יצירתו והנושאים הבאים לידי ביטוי בכל פרק בחייו, מילדות ועד זקנה. לכל אלה נלווים ניתוחים ספרותיים וחומרי ארכיון נדירים, המוצגים כאן לראשונה. בפתח הדבר גלי כותבת:

אני רואה בספר הזה ניסיון להבין את אבא על המכלול […] זהו תהליך של התקרבות, אך בה בעת גם של התרחקות, מלאכה של פירוק והרכבה […] דווקא אחרי מותו נדמה לי שאני מכירה אותו טוב יותר מאשר אי פעם. ההתרחקות הזאת, באמצעות העין האקדמית, מאפשרת לי להבין את נרטיב הזהות שלו, את יצירתו ואת חייו. אבא שייך לדור הראשון של ילידי הארץ, דור שעל כתפיו משא כבד – עתיד המפעל הציוני. את המשא הזה הוא נשא בלב אוהב, אך גם כבד ומפוצל.

הכתיבה הבהירה והנגישה של גלי הופכת את הספר למתאים לא רק עבור העוסקים במחקר התרבות הישראלית, מורים וסטודנטים המלמדים את שיריו של מנור, אלא גם, ואולי בעיקר, לקהל העצום והמגוון של אוהבי יצירתו הענפה ורבת-הפנים.

-- מאתר ההוצאה.