השמיים, הם לא כספומט. הכותל הוא לא חריץ בו מעבירים כרטיס, ואופ'ס, הישועה צונחת.

כי תפילה זו עבודה. זו דרך חיים. זו הזכות לדבר, הזכות לבקש, הזכות להיות קרובים לאבא.

בסערות, בין הגלים, ברגעים של אי וודאות, ציפייה, התרגשות, לחץ, כאב, סבל, או מחסור. הוא נמצא שם תמיד. העוגן שלנו, התפילה.

ולעיתים... זוכים לשמוע את אבא עונה "כן, ילדי".

60 שיחות שנענו, סיפורם של אלה שהשכילו לזעוק ממעמקים לאבא בשמיים. וזכו, גם להגיד בבוקר חסדו.