נולד בבני ברק. למד בתיכון ע"ש תלמה ילין. בשנים 1974-1971 שירת במשטרה הצבאית, וחוויותיו הצבאיות שימשו בסיס לספרו "לוכדי עריקים" או: רומן על משטרה צבאית" (1992). למד במגמה לבימוי באוניברסיטת תל אביב (1978-1975). ההשפעה התיאטרלית (בעיקר השפעת תיאטרון האבסורד) ניכרת בסיפורת שלו, בין השאר בחשיבות המרבית המוענקת לדיאלוגים.

במשך שנים רבות היה מבקרו הספרותי של ״מעריב״ וערך את חוברת היובל של כתב העת ״עכשיו״. ידוע בעיקר כמבקר ספרות חריף, קיצוני בעמדותיו ובניסוחיו. בשנות השמונים והתשעים כתב בקביעות במוסף הספרות של "מעריב", ותקף כל יוצר שבגד לדעתו בתפקידו של הסופר כצופה לבית ישראל או גילה סממנים של מסחריות ושל חנופה לקהל הקוראים. סגנונו המתלהם הרחיק מעליו קוראים ועמיתים גם יחד, אבל רבות מקביעותיו הביקורתיות התבררו כמדויקות. בסדרת מאמרים שפירסם ב"משא" ("דבר") בסוף שנות השמונים היה אחד הראשונים שהתריע נגד הפיכת הספרות העברית לתרבות פנאי להמונים.

לסיפורת שלו אופי אוטוביוגרפי ברור, המתגלה בין השאר מהופעתם החוזרת של פרטים המוכרים מחייו (ילדות בבני ברק, שירות במשטרה הצבאית וכו'). הם הציגו עולם קודר שבו מצוקות חברתיות וקיומיות מבריחות את גיבורי היצירות, למציאות דמיונית של מלכים, למבחני אומץ קודרים ולמעשי אכזריות קשים.

נבות זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1987 ו-2002).

אמנון נבות נפטר לאחר מחלה קשה בי״ד באלול תשע״ז, 5 בספטמבר 2017.

מתוך:

דף המחבר ב-לקסיקון הספרות העברית החדשה (נמצא באתר ב-19.12.2021).

דף המחבר ב-לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית (נמצא באתר ב-19.12.2021).