חיפוש מתקדם

Shalev, Meir

Шалев, Меир

מאיר שלו נולד בכ״ב בתמוז תש״ח, 29 ביולי 1948 במושב נהלל שבעמק יזרעאל. אביו הוא המשורר יצחק שלו (1919–1992). אמו בתיה הייתה בת למשפחת בן-ברק, מן המשפחות המייסדות של נהלל. ילדותו עברה בנהלל, בקיבוץ גינוסר ובשכונת קרית משה בירושלים, שם התיישבה משפחתו בהיותו כבן 11. אביו ואמו, מורים מהוללים לתנ״ך ולספרות, השפיעו עמוקות על עיצוב זיקתו לתנ״ך וללשון העברית, ואילו המורה האגדי לטבע אמוץ כהן חיזק את זיקתו לעולם החי והצומח הארץ-ישראלי, שיסודותיה נטבעו בילדותו הכפרית.

אחרי סיום לימודיו בבית הספר התיכון התגייס לסיירת גולני. בנובמבר 1967 נפצע בשעת פעילות מבצעית בבקעת הירדן, ושוחרר שחרור מוקדם מחמת נכות. למד באוניברסיטה העברית וקיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה. בזמן לימודיו עבד כנהג אמבולנס בתחנת מד״א ירושלים.

מ-1974 עד 1987 עבד בטלוויזיה הישראלית בתפקידי עריכה, תחקיר, כתיבה והגשה של תוכניות אקטואליה ובידור. שני ספריו הראשונים היו קובץ חרוזים הומוריסטיים-ארוטיים (משכב לצים, 1982) ואסופת מסות פרשניות שנונות על סיפורי המקרא (תנ״ך עכשיו, 1985). מאז שנות השמונים פרסם טור עיתונאי קבוע, תחילה בהארץ ולאחר מכן בידיעות אחרונות. מ-1999 חילק את חייו בין ירושלים לבין הבית שבנה באחד מכפרי עמק יזרעאל, לא הרחק מן המקום שבו נולד.

ב-1988 פרסם שלו את הרומן הראשון שלו, רומן רוסי, שעסק בהוויה החברתית של החלוצים במושבים ובקיבוצים לפני קום המדינה. שכבש את לבם של רבבות קוראים. וכך גם הרומן הבא פרי עטו, "עשו" שיצא ב-1991. במהלך השנים פרסם שבעה רומנים נוספים.

מתוך התבוננות כוללת בשבעת הרומנים עולה שורה של מרכיבים קבועים החוזרים בעולמו הסיפורי של שלו. במרכז כל רומן עומד מערך משפחתי מוזר על תסבוכת היחסים בתוכו. סיפור המשפחה, המשמש ציר מרכזי במערך מסועף ביותר של סיפורי משנה, נפרש כמין סאגה ארץ-ישראלית על פני עשרות שנים, ותולדות הארץ – ובמיוחד פרשת ההתיישבות הציונית בה – נשקפות ממנו בראי עקום. נוסח הכתיבה הוא מעין ריאליזם פנטסטי: בצד תיאורים דקדקניים של מרחב ואנשים שזורים בכל רומן יסודות על-טבעיים מובהקים, אם על ידי הענקת תכונות על-אנושיות לדמויות, אם על ידי שילובן של הדמויות בעלילות בעלות אופי מיתולוגי. כל הרומנים מוגשים בגוף ראשון מפי מספר בן המשפחה, שהוא עד וגיבור כאחד. בדרך כלל יש בו משהו פגום ובעייתי, וכמספר הוא נוטה להיות בלתי מהימן. הרומנים מלאים תיאורים חושניים ורבי בקיאות – המוגשים בעברית עשירה, מדויקת והדורה – של בעלי חיים, צמחים, כלים ומאכלים, וניכרת בהם השתאות מרותקת נוכח מעשיהם של עובדי כפיים נבונים ומיומנים במלאכתם, מאופים ועד סתתים. שזורים בהם הומור יבש ונטייה להתבוננות קומית-סאטירית בבני אדם, שיש בה קווים של מיזנתרופיה. הקומפוזיציה של כל רומאן מסובכת למדי, ומושתתת על תנועה מתמדת קדימה ואחורה בזמן תוך כדי שזירת פיסות העלילה זו בזו, עד שהתַצְרֵף רב החלקים ניצב בשלמותו לפני הקורא, ואז גם מתפענח הסוד שהונח בבסיס הסיפור מראשיתו. שלו נמנע מפירוט של חיי נפש ומניח למעשי הדמויות ולאמירותיהם לדבר בעדן, או שהוא משאיר אותן בלתי-מפוענחות במודגש, וזאת כחלק מהסתייגותו המפורשת מסיפורת של חיטוט פסיכולוגי. בכמה מן הרומנים חוזרת ונשנית הנטייה לטשטש את הגבולות בין זכר ונקבה ולחקור צורות שונות של קיום אנדרוגני, בצד היקסמות קבועה מנשים דמויות-נימפות – יפות, אנרגטיות וחזקות.

בצד שבעת הרומנים חיבר שלו שני ספרי עיון, בעיקר על אהבה (1995) וסוד אחיזת העיניים (1999), המבוססים על מחזורי הרצאות אוניברסיטאיות שנשא כסופר-אורח. ההרצאות חושפות בדרך סיפורית את עולם הקריאה שלו, את התשתיות התנ״כיות והמיתולוגיות של כתיבתו ואת היוצרים הגדולים מספרות העולם שהשפיעו עליו.

בנוסף על הרומנים וספרי העיון פרסם כעשרה ספרי ילדים, ומתוכם זכו לפופולריות מיוחדת גומות החן של זוהר (1985), אבא עושה בושות (1988), הכינה נחמה (1990) ואיך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני (1993).

ספריו של מאיר שלו תורגמו לשש-עשרה לשונות וזיכו אותו בפרסים שונים, ביניהם פרס ברנשטיין (1989), פרס ברנר (2006) וה-National Jewish Book Award for Fiction (2007).

מתוך:

צילומים:

שלו, מאיר

Shalev, Meir

Шалев, Меир

מאיר שלו נולד בכ״ב בתמוז תש״ח, 29 ביולי 1948 במושב נהלל שבעמק יזרעאל. אביו הוא המשורר יצחק שלו (1919–1992). אמו בתיה הייתה בת למשפחת בן-ברק, מן המשפחות המייסדות של נהלל. ילדותו עברה בנהלל, בקיבוץ גינוסר ובשכונת קרית משה בירושלים, שם התיישבה משפחתו בהיותו כבן 11. אביו ואמו, מורים מהוללים לתנ״ך ולספרות, השפיעו עמוקות על עיצוב זיקתו לתנ״ך וללשון העברית, ואילו המורה האגדי לטבע אמוץ כהן חיזק את זיקתו לעולם החי והצומח הארץ-ישראלי, שיסודותיה נטבעו בילדותו הכפרית.

אחרי סיום לימודיו בבית הספר התיכון התגייס לסיירת גולני. בנובמבר 1967 נפצע בשעת פעילות מבצעית בבקעת הירדן, ושוחרר שחרור מוקדם מחמת נכות. למד באוניברסיטה העברית וקיבל תואר ראשון בפסיכולוגיה. בזמן לימודיו עבד כנהג אמבולנס בתחנת מד״א ירושלים.

מ-1974 עד 1987 עבד בטלוויזיה הישראלית בתפקידי עריכה, תחקיר, כתיבה והגשה של תוכניות אקטואליה ובידור. שני ספריו הראשונים היו קובץ חרוזים הומוריסטיים-ארוטיים (משכב לצים, 1982) ואסופת מסות פרשניות שנונות על סיפורי המקרא (תנ״ך עכשיו, 1985). מאז שנות השמונים פרסם טור עיתונאי קבוע, תחילה בהארץ ולאחר מכן בידיעות אחרונות. מ-1999 חילק את חייו בין ירושלים לבין הבית שבנה באחד מכפרי עמק יזרעאל, לא הרחק מן המקום שבו נולד.

ב-1988 פרסם שלו את הרומן הראשון שלו, רומן רוסי, שעסק בהוויה החברתית של החלוצים במושבים ובקיבוצים לפני קום המדינה. שכבש את לבם של רבבות קוראים. וכך גם הרומן הבא פרי עטו, "עשו" שיצא ב-1991. במהלך השנים פרסם שבעה רומנים נוספים.

מתוך התבוננות כוללת בשבעת הרומנים עולה שורה של מרכיבים קבועים החוזרים בעולמו הסיפורי של שלו. במרכז כל רומן עומד מערך משפחתי מוזר על תסבוכת היחסים בתוכו. סיפור המשפחה, המשמש ציר מרכזי במערך מסועף ביותר של סיפורי משנה, נפרש כמין סאגה ארץ-ישראלית על פני עשרות שנים, ותולדות הארץ – ובמיוחד פרשת ההתיישבות הציונית בה – נשקפות ממנו בראי עקום. נוסח הכתיבה הוא מעין ריאליזם פנטסטי: בצד תיאורים דקדקניים של מרחב ואנשים שזורים בכל רומן יסודות על-טבעיים מובהקים, אם על ידי הענקת תכונות על-אנושיות לדמויות, אם על ידי שילובן של הדמויות בעלילות בעלות אופי מיתולוגי. כל הרומנים מוגשים בגוף ראשון מפי מספר בן המשפחה, שהוא עד וגיבור כאחד. בדרך כלל יש בו משהו פגום ובעייתי, וכמספר הוא נוטה להיות בלתי מהימן. הרומנים מלאים תיאורים חושניים ורבי בקיאות – המוגשים בעברית עשירה, מדויקת והדורה – של בעלי חיים, צמחים, כלים ומאכלים, וניכרת בהם השתאות מרותקת נוכח מעשיהם של עובדי כפיים נבונים ומיומנים במלאכתם, מאופים ועד סתתים. שזורים בהם הומור יבש ונטייה להתבוננות קומית-סאטירית בבני אדם, שיש בה קווים של מיזנתרופיה. הקומפוזיציה של כל רומאן מסובכת למדי, ומושתתת על תנועה מתמדת קדימה ואחורה בזמן תוך כדי שזירת פיסות העלילה זו בזו, עד שהתַצְרֵף רב החלקים ניצב בשלמותו לפני הקורא, ואז גם מתפענח הסוד שהונח בבסיס הסיפור מראשיתו. שלו נמנע מפירוט של חיי נפש ומניח למעשי הדמויות ולאמירותיהם לדבר בעדן, או שהוא משאיר אותן בלתי-מפוענחות במודגש, וזאת כחלק מהסתייגותו המפורשת מסיפורת של חיטוט פסיכולוגי. בכמה מן הרומנים חוזרת ונשנית הנטייה לטשטש את הגבולות בין זכר ונקבה ולחקור צורות שונות של קיום אנדרוגני, בצד היקסמות קבועה מנשים דמויות-נימפות – יפות, אנרגטיות וחזקות.

בצד שבעת הרומנים חיבר שלו שני ספרי עיון, בעיקר על אהבה (1995) וסוד אחיזת העיניים (1999), המבוססים על מחזורי הרצאות אוניברסיטאיות שנשא כסופר-אורח. ההרצאות חושפות בדרך סיפורית את עולם הקריאה שלו, את התשתיות התנ״כיות והמיתולוגיות של כתיבתו ואת היוצרים הגדולים מספרות העולם שהשפיעו עליו.

בנוסף על הרומנים וספרי העיון פרסם כעשרה ספרי ילדים, ומתוכם זכו לפופולריות מיוחדת גומות החן של זוהר (1985), אבא עושה בושות (1988), הכינה נחמה (1990) ואיך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני (1993).

ספריו של מאיר שלו תורגמו לשש-עשרה לשונות וזיכו אותו בפרסים שונים, ביניהם פרס ברנשטיין (1989), פרס ברנר (2006) וה-National Jewish Book Award for Fiction (2007).

מתוך:

צילומים: