אוריאל אופק נולד בתל-אביב בי"ח בתמוז תרפ"ו, 30 ביוני 1926. אביו, אריה-ליב פופיק היה סופר ומשורר יידיש. אוריאל גדל ולמד בבית-החינוך בשכונת בורוכוב שבגבעתיים, בגמנסיה 'הרצליה' בתל-אביב, מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים וכן בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת טורונו, קנדה, שהוענק לו על מחקרו בנושא ראשיתה של ספרות הילדים.

בשנים 1944 עד 1949 שירת כחובש גדודי בגדוד הששי של הפלמ"ח, השתתף בקרבות ליל הגשרים, בכיבוש הקסטל, בשיירות לירושלים, בשיירת נבי דניאל ובהגנת גוש-עציון בקיבוץ משואות-יצחק ונפל בשבי הירדני עם נפילת הגוש. לאחר שחרורו יצא לאור ספרו הראשון, 'מעוז עציון', שתיאר את קורותיו במלחמת העצמאות ונפילתו בשבי.

בשנים 1951 עד 1976 היה מעורכי 'דבר לילדים'. כל שנותיו הקדיש לכתיבה לילדים ונוער, כתב שירה, תירגם לעברית וחקר את תולדות ספרות הילדים ('לקסיקון אופק לספרות ילדים', תשמ"ו 1985) וזכה בפרסים ספרותיים על מפעלו (פרס למדן (1964), פרס זאב (1975), פרס ראש הממשלה (1978), פרס "פסטיבל הזמר 1966" ובעיטור אנדרסן הבינלאומי). 

ב-1973 חלה אוריאל אופק במחלת סרטן הדם ובכ"ב בטבת תשמ"ז, 23 בינואר 1987, נפטר. הותיר אחריו אשה - בינה אופק ושתי בנות הקשורות אף הן בהוצאת ספרים ובספרי ילדים.

מתוך לקסיקון הספרות העברית החדשה ; (נמצא באתר ב-24.1.2021).