חיפוש מתקדם


עוזי שביט נולד ב־1936 בנהריים שבעמק הירדן, שם עבד אביו כמהנדס בתחנת הכוח שהקים פנחס רוטנברג. בגיל עשר עבר לרמת־גן. למד בגימנסיה ׳אוהל שם׳ והיה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד. במסגרת גרעין נח״ל של תנועתו התיישב ב־1955 בקיבוץ שדות־ים, בו היה חבר עד יום מותו. במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, בתוכם מספר כהונות כמזכירו.

ב־1959 החל את לימודיו בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל־אביב ועשה בו את שלושת תאריו (1967, 1972, 1979). מ־1969 נמנה עם סגל ההוראה של החוג, והגיע בו לדרגת פרופסור מן המניין. שימש בתפקידים רבים באוניברסיטה, ביניהם ראשות החוג לספרות עברית, ראשות בית הספר למדעי היהדות וראשות המכון לחקר הספרות העברית. ב־2005 פרש לגמלאות. בתחילת שנות השבעים הצטרף למערכת הוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד, ועבד בה כל השנים בד בבד עם פעילותו האקדמית. בשנים 1985–2018 שימש מנהל ועורך ראשי של ההוצאה, הכוללת מאז שנת 2001 גם את הוצאת ספרית פועלים. כמו כן הוא עמד בראש מוסד אלתרמן, המופקד על שימור מורשתו של המשורר וטיפוחה.

עוזי שביט היה חוקר והיסטוריון של השירה העברית שנכתבה מראשית תקופת ההשכלה ועד ימינו. בשלושה מספריו (בפתח השירה העברית החדשה, 1986; שירה ואידיאולוגיה, 1987; בעלות השחר, 1996) שרטט קווי מתאר לדיוקנה של השירה העברית במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה ועמד על תהליכים פואטיים מרכזיים שהתחוללו בה. 

מוקד שני של עבודתו נעוץ בתחום הפרוזודיה. בשלושה ספרים נוספים התחקה אחר היבטים בתולדות המשקל, הריתמוס, החרוז והמצלול של השירה העברית החדשה. 

תחום בולט שלישי בעבודתו של עוזי שביט היה חקר השירה העברית המודרניסטית של אלתרמן, שלונסקי ובני דורם. 

עוזי שביט ערך קבצים מחקריים על ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, אלתרמן ועגנון, ערך והביא לדפוס מהדורות מלאות וחלקיות מִכִּתביהם של יצחק קצנלסון, נתן אלתרמן, רחל, אלכסנדר פן, חנה סנש, אנדד אלדן, דליה רביקוביץ, וכן אנתולוגיה מן השירה שצמחה מתוך מלחמת יום הכיפורים (מקום של אש, 1975). כמו כן נמנה עם עורכי המהדורה האקדמית של שירת ביאליק (1983–2000). שירים שפרסם במהלך השנים כונסו בספריו כבר בחצי ימיו (1972) וביום שידובר (1983).

בשנת 2014 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על מפעל חייו בחקר הספרות.

ב־2016, עם הגיעו לגבורות, יצא לאור קובץ מאמרים לכבודו – הנאמן : מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט, בעריכת מנחם פרי וזיוה שמיר.

אחיו הבכור של עוזי שביט הוא המשורר יעקב־שי שביט.

עוזי שביט נפטר בז׳ באדר תשפ״ג, 28 בפברואר 2023.

מתוך:

  • ערך המחבר בלקסיקון הספרות העברית החדשה (נמצא באתר ב-1.03.2023)
  • הספד באתר ישראל היום, מאת דותן, קרן, 28.02.2023 (נמצא באתר ב-1.03.2023)

שביט, עוזי


עוזי שביט נולד ב־1936 בנהריים שבעמק הירדן, שם עבד אביו כמהנדס בתחנת הכוח שהקים פנחס רוטנברג. בגיל עשר עבר לרמת־גן. למד בגימנסיה ׳אוהל שם׳ והיה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד. במסגרת גרעין נח״ל של תנועתו התיישב ב־1955 בקיבוץ שדות־ים, בו היה חבר עד יום מותו. במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ, בתוכם מספר כהונות כמזכירו.

ב־1959 החל את לימודיו בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל־אביב ועשה בו את שלושת תאריו (1967, 1972, 1979). מ־1969 נמנה עם סגל ההוראה של החוג, והגיע בו לדרגת פרופסור מן המניין. שימש בתפקידים רבים באוניברסיטה, ביניהם ראשות החוג לספרות עברית, ראשות בית הספר למדעי היהדות וראשות המכון לחקר הספרות העברית. ב־2005 פרש לגמלאות. בתחילת שנות השבעים הצטרף למערכת הוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד, ועבד בה כל השנים בד בבד עם פעילותו האקדמית. בשנים 1985–2018 שימש מנהל ועורך ראשי של ההוצאה, הכוללת מאז שנת 2001 גם את הוצאת ספרית פועלים. כמו כן הוא עמד בראש מוסד אלתרמן, המופקד על שימור מורשתו של המשורר וטיפוחה.

עוזי שביט היה חוקר והיסטוריון של השירה העברית שנכתבה מראשית תקופת ההשכלה ועד ימינו. בשלושה מספריו (בפתח השירה העברית החדשה, 1986; שירה ואידיאולוגיה, 1987; בעלות השחר, 1996) שרטט קווי מתאר לדיוקנה של השירה העברית במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה ועמד על תהליכים פואטיים מרכזיים שהתחוללו בה. 

מוקד שני של עבודתו נעוץ בתחום הפרוזודיה. בשלושה ספרים נוספים התחקה אחר היבטים בתולדות המשקל, הריתמוס, החרוז והמצלול של השירה העברית החדשה. 

תחום בולט שלישי בעבודתו של עוזי שביט היה חקר השירה העברית המודרניסטית של אלתרמן, שלונסקי ובני דורם. 

עוזי שביט ערך קבצים מחקריים על ביאליק, טשרניחובסקי, שלונסקי, אלתרמן ועגנון, ערך והביא לדפוס מהדורות מלאות וחלקיות מִכִּתביהם של יצחק קצנלסון, נתן אלתרמן, רחל, אלכסנדר פן, חנה סנש, אנדד אלדן, דליה רביקוביץ, וכן אנתולוגיה מן השירה שצמחה מתוך מלחמת יום הכיפורים (מקום של אש, 1975). כמו כן נמנה עם עורכי המהדורה האקדמית של שירת ביאליק (1983–2000). שירים שפרסם במהלך השנים כונסו בספריו כבר בחצי ימיו (1972) וביום שידובר (1983).

בשנת 2014 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על מפעל חייו בחקר הספרות.

ב־2016, עם הגיעו לגבורות, יצא לאור קובץ מאמרים לכבודו – הנאמן : מנחת הוקרה וידידות לעוזי שביט, בעריכת מנחם פרי וזיוה שמיר.

אחיו הבכור של עוזי שביט הוא המשורר יעקב־שי שביט.

עוזי שביט נפטר בז׳ באדר תשפ״ג, 28 בפברואר 2023.

מתוך:

  • ערך המחבר בלקסיקון הספרות העברית החדשה (נמצא באתר ב-1.03.2023)
  • הספד באתר ישראל היום, מאת דותן, קרן, 28.02.2023 (נמצא באתר ב-1.03.2023)