שלום יעקב אברמוביץ', הידוע בשם העט מנדלי מוכר ספרים, היה מחשובי סופרי היידיש והעברית בעת החדשה. מנדלי, שנודע בכינוי "הסבא" של הספרות העברית והיידית המודרנית, היה בן הדור האחרון להשכלה, אולם בהמשך חייו חווה את תקופת חובבי ציון וראשית הציונות.
נולד בעיירה קאפוליע שבקרבת מינסק (כיום בבלארוס) לחיים משה ברוידא. אברמוביץ' קיבל חינוך יהודי מסורתי בחדר, ולאחר שהתייתם מאביו ב-1849 למד בישיבות בטימקוביץ', בסלוּצק ובווילנה. בסיום הלימודים, התיישב מנדלי בעיירה קומניץ-פודולסק שבמערב אוקראינה, ושם נישא לאישה שהתגלתה כסובלת ממחלת נפש. בתקופה זו פגש את המחבר המשכילי אברהם בר גוטלובר,שהיה מורה בבית ספר ממשלתי ליהודים. הוא הדריך את מנדלי הצעיר, שלמד בעזרתו ובעזרת בנותיו מתמטיקה ומדע, ספרות, גרמנית ורוסית, עבר בחינות הוראה ועבד כמורה בבית הספר שבעיירה. לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה נישא לפסי לוין ונולדו לו 5 ילדים.
בתחילת דרכו בשנות ה-60 של המאה ה-19 הִרבה מנדלי לכתוב ספרי מדע פופולרי, ספרות שימושית, ביקורת ספרים ומאמרים פובליציסטיים שהעסיקו את הציבור היהודי (בעיקר בעיתון "המגיד"). מנדלי תבע התייחסות פעילה לבעיות החברה היהודית ברוסיה. תוכניתו להפיץ מדע והשכלה מעשית באה לידי ביטוי בתרגומיו לספרי טבע ותולדות ישראל לשימושם של הקוראים והתלמידים העבריים, ובעיבודים ותרגומים ליידיש מן הספרות המסורתית.
מבחינה ספרותית היה מנדלי קשור למסורת המשכילית ולספרות התחייה הלאומית. יצירתו רוויה אהבה ליהודים הפשוטים, תוך יציאה נגד ההסתה האנטישמית ונישולם הכלכלי והאזרחי של יהודי רוסיה. לצד זאת, ביטאו יצירותיו ביקורת סאטירית נוקבת על דרכי החינוך היהודי ועל אופי החיים המסורתי בעיירות היהודיות, ומצד שני גם על היהודים המשכילים ועל מגמת ההתבוללות שלהם.
מנדלי היה פעיל בעיתונים יהודיים של ההשכלה, למרות היותו נתון גם לתחייה היהודית הלאומית והציונית. מסיבה זו כתב הן בעברית והן ביידיש, לסירוגין. יצירתו הייתה מורכבת מבחינה לשונית, בהיותו ממניחי היסודות לספרות היידית המודרנית ולסגנון העברי.
מנדלי נחשב בעיני רבים כיוצר "הנוסח" של הלשון העברית המתחדשת בספרות. עד מנדלי לא היה נוסח מקובל בכתיבה ספרותית. הסופרים נשענו על הפסוק, על הציטוטים המוכנים מהמקרא, לטענת ח"נ ביאליק. הנוסח של מנדלי, כותב החוקר אבנר הולצמן, נעשה מעין תקן מחייב של פרוזה עברית ראויה, הן בתוכנה והן בלשונה. מנדלי כתב על חיי החברה היהודית במזרח אירופה, על אורחות החיים, המנהגים, האמונות וההווי. הוא התמקד בגיבורים לא הרואיים, (בניגוד לגיבוריו של אברהם מאפו, למשל) אלא תיאר את היהודי הטיפוסי המצוי על צדדיו הקומיים והפתטיים. לשונו התיאורית התבססה על הרמוניה עשירה של כל רבדיה ההיסטוריים של הלשון העברית, תוך שימוש נרחב בלשון חז"ל, ספרי דת ומוסר ובמטבעות לשון ארמיות. כתיבתו ודמותו של מנדלי היוו נושא לחיקוי ולהערצה והכינוי האוהד "סבא" שנתן לו שלום עליכם, אומץ על ידי כל.
מנדלי נפטר באודסה, בשלהי שנתו השמונים ושתיים ושם נקבר.