מרשל חיל-האויר המלכותי לורד טדר, היה מן המצביאים הבולטים של מלחמת העולם השנייה. בעקבות שנות הלחימה במדבר המערבי, לצידו של פילדמרשל מונטגומרי, פיתח טדר את תפיסתו על הלחימה המשולבת, על הצורך בתיאום הדוק בין מפקדות האויר והיבשה, על החשיבות הנודעת לתורת לחימה אחידה ומקובלת, ועל חיוניותה של שפה משותפת בין "הירוקים" ו"הכחולים".
בשנת 1943 התמנה טדר כסגנו של אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות הפלישה לנורמנדיה. בתפקידו זה הוא הפליא לרתום את חילות-האויר של בעלות-הברית ללוחמת היבשה והים שהתחוללה סביב הפלישה, והודות לו זכה הכוח האווירי לשעותיו היפות ביותר. בספר זה מביא טדר את עיקרי תפיסתו על הפעלת הכוח האווירי, ואין ספק כי יש לדברים תוקף רב גם בימינו.
