כמו צבי הים הבוקעים לראשונה/ ופוסעים לכוון הירח, אל הים/ כך אורות העיר קורצים/ למי שבקע הלילה לבדו מתוך החול,/ מרחק אטלנטי מלהקתו המכֻנפת.// והוא טועה אל הכביש,/ שם פנסים גבוהים, בראשם כדור לבנה בוהק.// בלילות כאלה מכפיל הירח את טבעותיו./ הכֹל כדי להִמצא.
