הוא ניצב על החומה המפרידה בין הים הלוחך את יסודותיה ובין רחבת הנמל, ששוב אינו נמל, שאוניות לא מפליגות מתחומו, רק חלומות ותקוות של הצועדים נמרצות, מבקשים לגאול את גופם המתקשה והולך, מכאובם הגדל ומייסר, ונאבקים להציל, לרכך, להפיג, להעניק עוד יום של תקווה, ושל אלה אשר חלומם בגד בהם, תקוותיהם הכזיבו, סירת אשליותיהם שוב לא תפליג, נתמלאה במי אכזבתם ומאיימת לטבוע...