ישראל התחבטה בבעיות ביטחון מאז הקמתה. סיום מלחמת העצמאות והחתימה על הסכמי שביתת נשק עם שכנותיה לא הביאו לה שקט ורגיעה, והיא נאלצה להתמודד עוד שנים עם בעיות ביטחון.
למדיניות הביטחון של ישראל היו שני רבדים: הביטחון היסודי, דהיינו התמודדות בשדה הקרב עם אחד או עם כמה מצבאות ערב; והביטחון השוטף, בין המלחמות, העוסק בבעיות ביטחון יום-יומיות. הביטחון השוטף, כמושג וכמדיניות, נשא בשנים שבין מלחמת העצמאות למלחמת סיני אופי ייחודי. הוא נבע מהמלחמה הראשונה, ונועד לשמר את הישגיה הטריטוריאליים והדמוגרפיים של המלחמה, שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק.
במסגרת מושגית זו של הסכמי שביתת הנשק התנהלה מדיניות ביטחון השוטף מתוך מטרה להבטיח את שליטת ישראל על שטחים שהיו נתונים בוויכוח עם שכנותיה ולמנוע ממסתננים לחדור לתחומי המדינה (מתוך התקציר על הספר).
