בספר זה נבחנים ההקשרים הז'אנריים, התוכניים והצורניים בין אגדת ישראל הקדומה-מיתוס והגדה, לאגדה ומעשייה-לבין הנובלה והרומן הקצר של ברדיצ'בסקי. היחסים הדיאלקטיים בין חדש לישן בסיפורת של ברדיצ'בסקי הם פרי ראיית עולם המבוססת על זיקה עמוקה וביקורתית כאחד של הווה את עברו ושל חדש אל קודמו. ואכן הנובלות והרומנים הקצרים של ברדיצ'בסקי, כמוהן כהזמנה ליוצר ולקורא לקיים דיאלוג עם התבניות הז'אנריות של תרבותנו ושל זמננו. יצירת ברדיצ'בסקי בכללותה היא מימוש ספרותי של אידיאה הומאניסטית-רנסאנסית: העתקת מסלולי תרבות עברית מהעולם הישן אל הזמן החדש, מצורות ישנות אל צורות חדשות.
