בספרו "נשק גרעיני ומדיניות חוץ" (הוצאת סדן,1974) ביקש הפרופסור ולימים היועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה האמריקני) הנרי קיסינג'ר להציג את התפיסה המדינית־ביטחונית הרצויה בראשית המלחמה הקרה. לכאורה, הספר עוסק בנשק גרעיני, אבל בפועל הוא תפיסת ביטחון לאומי על כלל היבטיה. בספר, שיצא לאור באנגלית לראשונה בשנת 1957 הגדיר קיסינג'ר את "הבעיה של העידו הגרעיני, כלהלן: עוצמתם של כלי־נשק חדשים הופכת את המחשבה על מלחמה לדבר מעורר שאט־נפש, אך הסירוב לעמוד בפני סיכון כלשהו כמוהו כמתן יד חופשית לסובייטים. בתקופה שבה לא היינו מעולם חזקים יותר, נאלצים אנו ללמוד, כי כוח שאינו קשור בבירור עם היעדים אשר לשמם יש להפעילו, עלול לשתק את הרצון ותו לא. אין עוד משימה דחופה יותר העומדת לפני המדיניות האמריקנית מאשר להביא את כוחנו לכלל איזון עם הבעיות שעמהן, ככל שנותנת הדעת, נידרש להתמודד" (עמוד 13).

הבעיה העיקרית, כתב, במלחמה־ללא־סייג (מלחמה טוטאלית) "היא לחסל טת כוח־התגמול של האויב בטרם יגרום נזק רב מדע. הבעיה במלחמה מוגבלת היא להפעיל מידות מדורגות של הרס לגבי מטרות מוגבלות ואך לאפשר מרווחי־נשימה לצורך מגעים מדיניים" (עמוד 111). הנשק הגרעיני, ציין, אינו מתאים למלחמה מוגבלת ומנגד הוא הפך את המלחמה הטוטאלית ליקרה מדי. קיסינג'ר ציין בצדק כי "מאחר שדיפלומטיה שאינה קשורה בשימוש סביר בכוח היא דיפלומטיה עקרה, מוטלת על המדיניות הצבאית שלנו המשימה לפתח דוקטרינה ויכולת לצורך הפעלות המדורגת של הכוח" (עמוד 140).

לתפיסתו, "דיפלומטיה יכולה להציע במה ליישב חילוקי־דעות שכבר נעשו בלתי־כדאיים לשני הצדדים" (עמוד 143). במקרים שאינם כאלה הדיפלומטיה לא תוכל להיות הפתרון. יתרה מכך, כתב, "מעצמה אינה יכולה להתקיים אלא אם כן היא מוכנה ללחום על פירושיה שלה לצדק ועל תפיסתה שלה לגבי אינטרסים חיוניים. המבחן מתגלה במודעותה לגבי המקום שבו יש למתוח את הקו ואילו הן הבעיות שלהם יש להתמודד" (עמוד 201).

קיסינג'ר הוא מגדולי המומחים לביטחון לאומי במאה העשרים. מדינאי בשיעור קומה ענק ואסטרטג במלוא מובן המילה. ספרו המרתק, אף שלכאורה עוסק בהתמודדות של ארצות־הברית עם ברית המועצות, נותר רלוונטי גם כיום בהקשרי ההתמודדות של ארצות־הברית עם רוסיה וסין אבל גם לישראל ביחס לעימות שלה עם איראן.