החיבור המוגש בזאת לקורא הוא קובץ של סיפורים עבריים מימי הביניים שדורשים את פסוקי עשרת הדיברות.
לכל דיבר יוחדה דרשה מוסרית קצרה, אחריה מובאים כמה סיפורים, ולסיום מובא שוב הדיבר ונאמרות מילות סיכום בעלות גוון דידקטי-חינוכי.
שילוב של דרשות וסיפורים זה בצד זה מצוי בספרות התלמודית, ואין כאן חידוש אלא בשינוי 'יחסי הכוחות' בין שני המרכיבים האלה: בספרות התלמודית היתה הדרשה עיקר, והסיפור היה רק אמצעי רטורי להדגים עניין הלכתי או טענה (לכן גם היה קצר בדרך כלל). ואילו כאן הסיפורים הם העיקר.
המסגרת הדרשנית-החינוכית הותאמה אליהם ולא להפך.
בספר שלפנינו נבחר נוסח אחד של המדרש, הנוסח המבוסס על כתב-יד פריס, והועמדה מהדורה טקסטואלית שלמה שלו.
