מייק אלברט הוא חבר, שותף-לדרך ומתעד של נועם חומסקי. ב-1980 הוא נסע לפולין, וגילה שם כי הפולנים חשבו שיש שני נועם חומסקי: "בבלשנות, הוא הפרויד. כל ענפי הבלשנות המודרנית משתרגים מן העבודה שלו. ובמשך למעלה מרבע המאה הניתוחים הפוליטיים שלו נותנים השראה לתנועות השלום באשר הן. הפולנים לא העלו על דעתם שאיש אחד יכול לעשות את כל זה." אכן, אותו נער יהודי אמריקאי, שכמעט השתקע בקיבוץ הזורע, הוא מי שהפך את עולם הבלשנות ואת סביבותיה האקדמאיות לפני שמלאו לו שלושים, והוא מי שכעבור עשור, ב-1967, שינה את פני הדיון הפוליטי בארצו ומחוץ לה, בשיחה שהתפרסמה אז במאמר פורץ-הדרך: "על אחריותם של האינטלקטואלים". ומאז, נועם חומסקי הוא איש הרוח החי המצוטט ביותר בעולם, וכדברי הניו-יורק טיימס, "אולי האינטלקטואל החשוב ביותר בן-זמננו". והוא אורח נערץ – גם מנודה ומושמץ – בכמעט חמישים מדינות. ובהן, כמובן, ישראל. זו ישראל, שלדבריו היה בוחר לגור בה אילולא ניתן לו לגור בארצו שלו, אמריקה, שאותה הוא מבקר בחריפות רבה עוד יותר. חומסקי הוא ספר ראשון מסוגו בעברית, ובו הצגה בהירה של שני העולמות של האיש האחד, מי שבעשור התשיעי לחייו אינו מרפה, אלא ממשיך להפעים ולהרגיז כאותו נער בשנות החמישים של המאה שעברה. לספר מצורף כנספח ראיון אינטימי עם נועם חומסקי עצמו, ובו הצצה אל עולמו של נער המתעורר אל החייים כאקטיביסט פוליטי.