כנס המחזור החמישים של בית הספר לרפואה הסתיים. רוברט ברגר אחז בזרועו של ארווין יאלום ידידו ושני הפרופסורים הקשישים ישבו לשיחת רעים מאוחרת. השיחה הזאת היתה שונה מכל המפגשים הקודמים שלהם. בפעם הראשונה בחמישים שנות חברותם ביקש רוברט ברגר, מנתח לב נודע, את עזרתו של יאלום הפסיכיאטר כדי שיחלץ אותו מנדודי השינה ומהסיוטים שרודפים אותו. השיחה הלילית ההיא הניבה סיפור קצר, אישי מאוד ומעמיק מאוד, שבו מתמודד יאלום עם נושא שכל חייו השתדל להתחמק ממנו: השואה. הפעם הוא נאלץ להקשיב, להגיב, לסייע — אבל גם לבדוק את עצמו ואת פחדיו הפרטיים. סיפור יוצא דופן על אנשים יוצאי דופן, על היסטוריה אישית וכללית ועל כוחה המרפא של האמפתיה.
