בספר שלפנינו מוצגת תפיסה היסטורית מהפכנית בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל בעת החדשה. הכותב טוען לקשר סיבתי בין ייסודו מחדש של היישוב היהודי בארץ ישראל לבין תנועת עלייה גדולת ממדים שהתרחשה בראשית המאה הי"ט. תנועת עלייה זו הקיפה בו זמנית אלפי יהודים מרחבי האימפריה העות'מאנית, מצפון אפריקה וממזרח אירופה .המניע העיקרי המשותף לכולם היה הציפייה לביאת המשיח בשנת ת"ר (1840).

הספר מתאר את ההתעוררות המשיחית בארצות אלו ומתמקד בתיאור תפיסת הגאולה בקרב תלמידי הגר"א, שדבקו בדרך האקטיביזם המשיחי. הוא סוקר את נסיונם לחדש את הסמיכה, את פעולותיהם לחידוש היישוב האשכנזי בירושלים ולביסוסו, ואת ניסיונותיהם להגשים את רעיון יישוב הארץ בכל דרך ואפילו על ידי התיישבות חקלאית.

הספר מתאר את משבר האמונה לאחר שנת ת"ר ומנתח את השפעותיו על הנהגת היישוב ואת השלכותיו בשנים מאוחרות יותר.

הספר מבוסס על מקורות ארכיוניים חדשים, כאגרות 'הפקידים והאמרכלים מאמסטרדם', מקורות קבליים מצפון אפריקה, מפרס ומארץ ישראל, על כתבי יד בלתי ידועים של תלמידי הגר"א ועל יומני המיסיונרים האנגליים מן המחצית הראשונה של המאה הי"ט.