זהו ספרו המהפכני של קרל גוסטב יונג (1961-1875), הפסיכיאטר השוויצרי הנודע. יונג עבד בשיתוף פעולה עם זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, והיה תלמידו, עד לפרסום ספר זה. מאז נפרדו דרכיהם. יונג פיתח גם את תורת "הארכיטיפוסים", הגדיר את הגישה "המוחצנת" (אכסטרורסיה) ו"המופנמת" (אינטרורסיה) והיה בעל אסכולה פסיכולוגית רבת השפעה.
בספר זה פיתח יונג את עיקרי שיטתו ובעיקר את התורה המפורסמת בדבר הלא מודע האישי והעל אישי (הקולקטיבי), שהייתה אבן פינה במשנתו. הלא מודע הקולקטיבי מייצג את הנפשי-האובייקטיבי ואילו הלא מודע האישי, מייצג את הנפשי-הסובייקטיבי ומכיל זיכרונות שאבדו, מוצגים מודחקים ותפיסות חושים שלא היו חזקות כל צרכן כדי להגיע אל התודעה.
