..."זה הגרוע ביותר, אורית", חני אחזה בידה, "הביני, זה...זה...לוקמיה".

-"לוקמיה?" שאלה אורית: "מה זה לוקמיה?"

קרבה חני כסא, התנשמה עמוקות ואמרה: "אורית - צריך לחשוב על הגרוע מכל...זה, הביני...בבקשה, אורית".

חני התפתלה בכסאה, תוך שהיא מתקשה לומר את הדברים, ואורית, שחשה בנפתוליה, נלחצה משהו.

"זה...זה...סרטן הדם"...לחשה חני.

זהו סיפורה המופלא של אורית כהן, נערה שעברה את יסורי "המחלה" ויכלה להם ברחמי שמים מרובים!