שלומציון הגדולה היא בת האריסטוקראטיה האיכרית, דמות שאין מגבלות לחיוניותה ולתשוקותיה. העוצמה החיונית של הדמות נובעת מתערובת מוזרה של קמצנות, גאווה, דמיון וחוש מציאות של אישה העומדת בשתי רגליה על קרקע המציאות; אבל כוחה הוא בראש וראשונה מן האדמה. היא מעין סמל ארכיטיפי, שבאובדנו עלולה ההוויה הארצישראלית הישנה והטובה להיעלם ולשקוע.
