המחתרת האנטי-בריטית הראשונה ביישוב היהודי בארץ, שפעלה בשנים 1930-1933, והיתה הניצוץ שהצית את אש המרד של אצ"ל ולח"י שקמו לאחריה.

מי היו מנהיגיה וחבריה? אילו פעולות ביצעו? כיצד קמה ומדוע התחסלה? מה היה יחסו של "הישוב המאורגן" כלפיה? מה היה מעמדה בתנועה הרביזיוניסטית? כיצד התייחס אליה זאב ז'בוטינסקי?

על שאלות אלו ואחרות משיב קובץ זה, שבו מובאות בין השאר עדויות של 28 מחברי האירגון, שסיסמתו היתה: "ודם ואש יהודה תקום".