בְּכָל בֹּקֶר נָעֳמִי מְבַקֶּשֶׁת מֵאִמָּא לְהִשָּׁאֵר אִתָּהּ בַּגַּן, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אִמָּא מַסְכִּימָה. רַעְיוֹן מְצֻיָּן! וְאוּלַי לֹא? כִּי לְאָן נֶעֱלַם הַסֶּנְדְּוִיץ´ שֶׁל נָעֳמִי? וּמִי תָּפַס לַיְּלָדִים אֶת מִטַּת הַבֻּבּוֹת? וּמֵאֵיפֹה צָץ הָאַרְנָב הַמְּשֻׁנֶּה? אִמָּא נִשְׁאֶרֶת בַּגַּן הוּא סֵפֶר מַצְחִיק וּמְרַגֵּשׁ עַל חֲוָיָה מֻכֶּרֶת לְכָל יֶלֶד (וְגַם לְכָל הוֹרֶה) בַּמַּסָּע אֶל הָעַצְמָאוּת.
