בספר זה קובצו עיקרי מאמריו של אלפרד ויתקון ז"ל – ציוני הדרך בכתיבתו, שיש בהם עומק וכלליות המתגברת על תלאות הזמן. המאמרים, ההרצאות והרשימות הכלולים בקובץ משקפים את מחשבתו של השופט ויתקון על משפט ועל שיפוט. בכתיבתו ניכרים הלבטים העוברים על שופט הצובר נסיון חיים שיפוטי, ועם זאת יש בה מוטיבים קבועים ועומדים: הפרדת רשויות והשמירה עליה; הצורך באיזון נאות בין אקטיביזם שיפוטי לבין פסיביות שיפוטית; מסירות לבית המשפט העליון וקנאות למעמדו; אהבת תחום המסים והדגשת חשיבותו. בכתיבתו המדעית של השופט ויתקון, כמו גם בפסיקתו, עוברת כחוט השני המזיגה בין ראליזם לבין פורמליזם; בין תפיסה תאורטית של ההלכה לבין תפיסה פרקטית של עשיית הדין. במרכז עיונו עומדים אותו מתח ואותה השלמה הקיימים בין משפט לבין שיפוט.

אלפרד ויתקון (1984-1910) היה שופט בבית המשפט העליון בשנים 1980-1954, משפטן ופוסק בעל רוח יוצרת ולעתים אף נועז בחידושיו. היה בפסיקתו חוש מידה, הליכה בשביל הזהב של שופט המאמין בעקרונות הדמוקרטיה הליברלית. הוא מילא שליחות ציונית נעלה בביצור המדינה כמדינת חוק מודרנית ובחיזוק מבנה החברה, שאזרחיה יחיו בה כבני חורין, ועם זאת שקד על שמירת חוזקם של מוסדות השלטון המבטאים את רצון העם – הכול ברוחם הליברלית של אבות הציונות.
ספר זה הוא תרומה לעורך הדין, למשפטן ולקורא המשכיל המתעניין ברשות השופטת.