מין ומוות הוא מסע מלהיב ומסקרן אל ערפילי הלא-נודע של נושא מהלך אימים ומושך כאחד - המוות. מדוע איננו בני אלמוות? איך ולמה כבה פתיל חייו של אדם ביום מן הימים? בניסיון להבין את התשובות לשאלות הגדולות הללו נוטל אותנו ויליאם ר` קלארק למסע בנבכי ה``אטומים`` של גופנו - היחידות הקטנות ביותר שבהן מפכים חיים - התאים.
חקר המוות ברמת התאים הבודדים צופן בחובו הפתעות - למשל, התופעה של התאבדות תאים בעזרת תוכנות ההשמדה העצמית השתולות בהן. למרבה הפליאה, גורס קלארק, הזדקנותם ומותם של תאים אינם תכונות מחויבות מציאות החיים. כורח המוות כתולדת ההזדקנות הופיע כנראה רק כמיליארד שנים לאחר ראשית הירקמות החיים עלי אדמות, עם הופעת היצורים הרב-תאיים בעלי מנגנוני רבייה מינית. מסתבר שהצטברות המוטציות בתאי גופנו (למעט תאי הרבייה) נעשתה מיותרת ומסוכנת מנקודת ראות גנטית. הפתרון שבחר הטבע, טוען קלארק, היה מוות מתוכנת בהתאבדות של תאים אלה. ותאים אלה הם אנחנו.
ספרו של קלארק מציע דיון מלא חיים על ליבת המוות, וכתוב בסגנון שופע חיים. ויליאם רק קלארק הוא פרופסור לאימונולוגיה וראש המחלקה לביולוגיה מולקולרית וביולוגיה של התא באוניברסיטת לוס אנג`לס בקליפורניה.
