ספר שיריה השלישי של חניק גולן-ניצני ממשיך את הקו שהסתמן בספריה הקודמים: "שירה ישראלית שאינה מתביישת לאהוב את המקום שלנו" (יובל גלעד, 2010). בשפתה העשירה היא מצליחה ליצור חיבור בין העבר הקדום, המקראי אפילו, דרך ההיסטוריה הכללית והפרטית, אל מציאות ההווה...