מכל ספריו הרבים של סטפן צווייג, הסופר היהודי - וינאי הפורה, פושה, שתורגם לעברית לראשונה ב - 1951, השאיר רושם עצום על דורות של קוראים ישראלים. יותר מהיסטוריון אחד העיד על עצמו כי פושה הוא הספר אשר בזכותו נמשך אל המחקר המקצועי ההיסטורי. מה היה בו, בפושה, שכל - כך ריתק את סטפן צוויג?
ז'וזף פושה הוא סיפור חייו של בן למשפחת ימאים, איש מכוער, היוצא להפלגות הפוליטיות המסעירות ביותר - המסוכנות! - של המהפכה הצרפתית האכזרית ומה שאחריה. על השורד המושלם הזה, הנוכל המדהים, הזיקית הפוליטית המתוחכמת, "שנראתה לי שטנית ממש", כותב צווייג באוסטריה בשנת 1929.

השמים הולכים שם ומשחירים. פושה גומר את חייו גולה ובודד, ומנודה. סטפן צווייג, ההומניסט היהודי. האינטלקטואל האוניברסליט, רואה את היטלר ואין לו אשליות. הוא מתייאש ומחפש את מקומו ב-1941 באנגליה. את ספרו הגדול על בלזק הנערץ כבר אין הוא מצליח לסיים שם, וממקום גלותו החדש בברזיל, הוא משקיף בדיכאון ובייאוש על הקטסטרופה ב"מולדתי הרוחנית אירופה". שם בגלות, בפברואר 1942, הוא מתאבד יחד עם אשתו לוטה. בתרגום העברי החדש והקולח של טלי שוורצשטיין - בסר, עלול פושה לשמש מדריך מושלם לכל פוליטיקאי. והוא ירתק, על כן, את האזרח השפוי במדינה דמוקרטית.