ס" יזהר כתב על מחקרי גנסין של דן מירון: זו קריאה שכל סופר יוכל להשתבח בה, מדויקת עניינית, רחבת ידע מהימן, כתובה בשטף ובחום של מתווכח, המעמיד ברור את ראייתו שלו ואת אופן הארתו שלו את הדברים וקשירת קשרים שקודם לא שמו אליהם לב, באותה קריאה אטית המגלה את פרטי המטווה בלי לאבד את מראה האריג כולו, באותה קריאה שהיא דוגמה גם לקורא גם למחבר וגם לחוקר, ואין כאן עוד "פייפר אקדמי" חבוט ומעצבן אלא יצירה על יצירה, וכל כך ניכרים הדברים איך נושא דבריך אחז בך ברצינות ובחשיבות ובהתפעלות ומה שלפניך איננו עוד סיפור אלא דבר חשוב לך ומעניין אותך כדבר מרכזי בקשב שלך ולא כמי שמדליק את העששית הישנה של גנסין שבמעט כבתה אלא כמי שמתגאה בהציגו לפני הקורא יצירת אומנות יפה, ומתפאר במושא אהבתו. והצירוף הזה של חם וקר, של ידיעה בדוקה, מבוססת ומקיפה, ושל נלהבות של מאזין מתמכר למוסיקה האהובה שלו, הוא צירוף די נדיר בכללו, ואתה עושה בו מסע אל תוך הנפלא.