בכוחה של חוויית קיום אקטיבי מול סכנות קיומיות - חוויה יהודית-לאומית, שהיא גם חוויה אישית ואוניברסלית - מגשר קובנר בין התנסויות אישיות להתנסויות קולקטיביות, בין הוויות חורבן ואימה באירופה להוויית מאבק ובניין הארץ, ומעמיד סינתזות שיריות גדולות של הגות ורגש באמצעים צורניים מיוחדים לו, ובעיקר בפואמות 'סימפוניות' מקיפות - תרומתו החשובה ביותר של קובנר לשירה העברית.