בשנת 1948 פרסם אנרי לפבר (1991 - 1901) - פילוסוף, סוציולוג, תיאורטיקן של המרחב וחיי היום - יום ומחשובי חוקרי מרקס במאה ה - 20 - את הספר מרקסיזם וזכה להצלחה יוצאת דופן. בשנת 2003, חמישים וחמש שנים לאחר הופעת המהדורה הראשונה, יצאה לאור המהדורה ה - 23 של הספר שהודפס בסך הכול במאות אלפי עותקים. למעשה, במשך שנים היה ספר זה פופולרי במיוחד בקרב ציבור הסטודנטים בצרפת - דורות של סטודנטים ראו בספרו של לפבר נקודת מוצא למפגש ראשוני עם עולם הערכים המרקסיסטי, שאותו הציג המחבר בשפה בהירה ופשוטה, ובאירועי מאי 1968 היה זה הטקסט של לפבר - המליטנטי, המעורב - ששימש את הסטודנטים הנלהבים שהשתלטו על הסורבון. בניגוד לספרים רבים אחרים שעוסקים במרקס ובמרקסיזם, בספר זה בולט חוסר הריחוק בין המחבר לבין מושא כתיבתו, שכן כבר בתחילת הספר מציג עצמו לפבר כמרקסיסט, שותף לתמונת העולם של התורה שהוא מנתח. מטרת הספר - תוך כדי הבהרת מושגי יסוד במרקסיזם: מטריאליזם דיאלקטי, ניכור, פטישיזם, כלכלה מרקסיסטית ומדינה מרקסיסטית - אינה לבחון במרוחק את מבנה התורה המרקסיסטית על חסרונותיה ויתרונותיה, אלא להגן עליה מפני מתנגדיה. לפבר סבור שבאמצעות מערך טיעונים "אובייקטיבי, רציונלי וקר רוח" ניתן להפריך את טענות המתנגדים. במסגרת זו תקף לפבר בחריפות את האקזיסטנציאליזם (המנוון) של סארטר ואת הסטרוקטורליזם (השמרני) של לואי אלתוסר וקלוד לוי שטראוס. העדפת הגישה המרקסיסטית הובילה את לפבר, אשר בשנת 1958 גורש משורות המפלגה הקומוניסטית בשל ביקורת על המשטר הסטליניסטי, להציג תורה זו כאחת משלוש תמונות העולם המקיפות שנוצרו מאז ומעולם - לצד המונותיאיזם הנוצרי והאינדיווידואליזם החילוני. על פי תפיסה זו המרקסיזם הוא השלב המתקדם ביותר בהתפתחות הרוח האנושית. במובן זה, ספרו של לפבר אינו רק מבוא למחשבה המרקסיסטית אלא גם קלאסיקה בפני עצמה. ד"ר עוזי אלידע מאוניברסיטת חיפה, הוסיף הקדמה על הגותו של אנרי לפבר.