הסיפור המקראי נועד לקוראיו ולא לחוקריו. על כן חייבת חקירתו להיות מבוססת על קריאתו. משמעותה הפנימית של יצירה גדולה אינה נגלית אלא למי שמוכן לקוראה בתור נמען, אולם בגלל ריחוקנו מהמקרא ועולמו, אנו מנועים מלקרוא את הסיפור המקראי כראוי לו ללא הכרה יסודית של דרכי הסיפר במקרא. את דרך הקריאה הנקוטה בספר זה ניתן לאפיין כצירוף של שלוש דיסציפלינות ספרותיות - קריאה צמודה, חקר הסוגים וניתוח מבני.
שבעת פרקי הספר מוקדשים לקריאה ספרותית של שבעה סיפורי נביאים. שלושת הראשונים -
על שמואל, הרביעי - על נתן, החמישי - על איש האלוהים מיהודה, השישי - על אליהו, והשביעי - על אלישע, ואילו הנספח מוקדש לחקירת סוגיה ספרותית הנחוצה למלאכת הקריאה - מקומן של הדמויות המשניות בסיפור המקראי.
