אורסולה אווה-ללמנט, פסיכולוגית חינוכית ממוצא גרמני, היא התורמת הראשית בתחום גרפולוגיה של מתבגרים.

היא פירסמה ספר חלוצי על כתבי ידם של מתבגרים ובו היא יצרה מושג רעיוני חדש בשם "הגרפולוגיה הדינמית". הגרפולוגיה הדינמית היא "החוליה התיאורטית החסרה" בין הגרפולוגיה הילדית לגרפולוגיה של האדם הבוגר.
 

במושג זה טוענת אורסולה שאמנם הנפש יושבת על בסיס אחיד אך חווה שינויים והתפתחות דינמית.

לכן היא דורשת לשם ניתוח נכון מספר כתבי יד מתקופות שונות בחיי האדם (מבט רב-מימדי ולא סטטי, מבט אשר מראה את התפתחותו הדינמית של האדם לאורך חייו) ומשתמשת גם במבחני ציור גרפומוטוריים-המבחן ע"ש וורטג, צכ"ג-ציור כוכבים-גלים וציור העץ (שלושת המבחנים הללו נקראים "הבטרייה הקטנה" ומשתמשים בהם גרפולוגים חינוכיים רבים).

המבחנים הללו יכולים גם לשמש לצורכי הכוונה מקצועית עתידנית של המתבגרים.

אורסולה אווה-ללמנט מחלקת את סימני הכתב למקרו ולמיקרו. מקרו הם היחס אל החברה, הגישה החברתית של הכותב. המיקרו הוא האופי האישיותי הבסיסי, הייחודי של האדם. גרפולוג צריך לראות האם פרשנות מסוימת נובעת ממבנה אופי יסודי (מיקרו) או פרי הרגל מושרש שנוצר בעקבות השפעת החברה (מקרו).

אורסולה אווה-ללמנט ניגשת לאבחון הכתב באמצעות שבעה היבטים פסיכולוגיים המראים את האדם כיצור דינמי המורכב משכבות נפש שונות-ההיבט המטריאלי, הפורמלי, האנטנצואלי, הפונקציונלי, האסנציאלי, האקזיסטינציאלי והאיכותי. לכל היבט יש מימד פסיכולוגי וביטוי גרפולוגי בכתב.