משה אבן עזרא, משורר, פואטיקן ופייטן קנה את פרסומו הרחב בזכות ה'סליחות' הרבות שלו שנקלטו בספרי התפילה של קהילות ישראל בספרד וסביב הים התיכון, ואשר היקנו לו את כינויו 'הסלח'. לעומת שירי החול הרבים שלו, המתאפיינים בסגנונם המקושט והמלוטש, מצטיינת שירת הקודש של משה אבן עזרא בפשטות תבניתית ובישירות לירית. היא נותנת מבע לתחושת החטא ותחנוני הסליחה של היחיד, ולכיסופי הגאולה של כנסת ישראל. במהדורה זו קרוב לשלוש מאות פיוטים. לצורך הכנתה נבדקו מקורות רבים: קבצי שירה ספרדיים, סידורים ומחזורים מכתבי יד ומדפוסים, וכן קטעי כתבי יד מגניזת קהיר המקדימים את העדות למאות השתים עשרה והשלוש עשרה. בכרך א נכללו 'קדושתאות' מתוך ה'מעמד' הגדול של משה אבן עזרא ליום הכיפורים, ו'קדושתא' לחנוכה.
