ההיקף העצום של גל העלייה מבריה"מ לשעבר, ובמקביל רמת נישואי התערובת במדינה זו, הביאו למספר שיא של עולים לא-יהודים: קרוב ל- 300 אלף. נייר העמדה מנתח את מכלול הסוגיות והבעיות הנובעות ממצב זה, ואת הניסיונות שנעשו עד כה להתמודד עמן. בראש וראשונה, במישור האישי: שאלות של נישואים, קבורה, הכרה ביהדותם של הילדים, הניתוק מבני משפחה שאינם זכאי עלייה, והעוינות של חלקים בחברה הישראלית כלפי עולים אלה.

בנוסף, סוקר המחבר גם את ההשלכות החברתיות והלאומיות של התופעה: השפעתה של שאלת "הרוב היהודי", דפוסי חיים יומיומיים (בעיקר צריכת מזון לא כשר), ותופעות של עולים המזדהים במפורש כנוצרים או אף כאלה המבטאים עמדות אנטישמיות.

העמדה כולל גם המלצות למדיניות. מצד אחד, מדיניות מחמירה לגבי עלייתם והתאזרחותם של עולים אלה: שינוי חוק השבות באופן שיאפשר עליית לא-יהודים רק עם בן המשפחה היהודי, וכן אבחנה כללית בין זכות העלייה לבין ההתאזרחות, שתותנה מכאן ואילך במבחני שפה, ובלימוד אזרחות ויהדות. מצד שני, המלצה למדיניות מקלה בתחומי הנישואים (נישואים אזרחיים לכול, או לפחות ל"פסולי החיתון" ברבנות) וכן בתחום הגיור. בסיכום המסמך, מנותחת הדילמה שמציבה העלייה הלא-יהודית בפני המימסד הדתי בישראל: "התאמת" הדת למדינה, או הפרדת הדת מהמדינה.