סיפור בן שני חלקים. בחלק הראשון מגלה אפרת, לאחר שהתבקשה לערוך את השולחן, כי הצלחת שמונחת תמיד מתחת לכל הצלחות יכולה לדבר. מסתבר שהצלחת אינה מרוצה מכך שאינה יוצאת מארון הכלים (כי היא תמיד מתחת). החל מאותו יום, מקפידה אפרת לתת הזדמנות שווה לכל אחד מכלי האוכל להשתתף בסעודה. החלק השני מתרחש לאחר שנים. אפרת היא אמא, ובביתה עדיין מכין אבא, שעכשיו הוא סבא של עמוס, את ארוחת הערב. בבית של אפרת אין "צלחת שמתחת". בביתה חושבים היטב היטב על כולם: חפצים ואנשים. הסיפור מתמקד באירוע. במשפטים קצרים, עניניים,לעיתים מחורזים, הופכת אפרת מילדה קטנה לאדם בעל אחריות.
