"יחיד ומיוחד היה ברל כצנלסון (1887-1944) בין מנהיגי היישוב ותנועת העבודה – במקוריות מחשבתו, ברגישותו האנושית, בעומק שורשיו, בזיקתו לתרבות ולספרות העברית, בסמכותו הרוחנית הבלתי-מעורערת, באתוס היוצר שהיה טבוע בו. וכן ביחסיו עם בני-אדם ובייחוד עם בני הנעורים. תמיד במרכזם של הוויכוחים הציבוריים. תמיד בלב הסערה; בר-פלוגתא חריף ותקיף, ואף-על-פי-כן אפוף הוקרה ואהבה של יריבים ואוהדים כאחד. בחיוניות וברגישות מתארת ההיסטוריונית אניטה שפירא את דמותו המקסימה, על סגולותיה וחולשותיה, מנתחת את מאבקיו הציבוריים ויורדת לנבכי נפתוליו האישיים." כך נכתב על עטיפת הספר "ברל" בצאתו לאור, בקיץ 1980.

עם הופעתו עורר ברל התרגשות רבה. עשרות אלפי קוראיו נישבו בקסמה של דמות הגיבור וביקשו ומצאו בפרשת חייו גם הארות החורגות מתולדות חייו של אחד ממעצבי דרכה של תנועת העבודה. בשעה של חשבון נפש, שעברה באותם ימים על החברה הישראלית, עורר "ברל" שאלות נוקבות, הנוגעות ביסוד המשמעות של הריבונות הישראלית המתחדשת.

עתה, עשרים שנה לאחר צאתו לאור, ועם הדפסתו מחדש, מנסה המחברת, במבוא חדש שהיא מצרפת לביוגרפיה, לבחון את סוד הקסם שהילך ספרה, ואגב כך שבה ובוחנת סוגיות ועניינים שנידונו לפני עשרים שנה, וגם עתה אנו מוסיפים ומתלבטים בהם.