הספר מתחקה אחר נקודות ציון מרכזיות בהיסטוריה החברתית-פוליטית של תקשורת ההמונים העברית, מאז ראשית ימי העיתונות העברית ועד לראשית העשור השני של שנות האלפיים. הספר מציג בהרחבה את התפתחות העיתונות, הרדיו, הטלוויזיה והנגישות לאינטרנט בישראל, תוך התייחסות להיבטים תרבותיים ומוסדיים-הסדרתיים. הציר התיאורטי המרכזי בספר עוסק בקשר שבין תקשורת ההמונים לכינון הזהות הלאומית הישראלית מחד גיסא, ובמקומה של התקשורת בתהליכי קיטוע חברתי (פרגמנטציה) וגלובליזציה מאידך גיסא.
