עניינו המרכזי של ספר זה הוא השוואה ועימות בין הגותם הציונית והחברתית של מרדכי מרטין בובר (1878-1965) ואהרן דוד גורדון (1856-1922), שהן מסכתות סדורות אשר אין לנתקן מתפישת עולמם הכללית. מטרת העימות וההשוואה היא להאיר שתי תפישות אלטרנטיביות של יהדות וציונות, שמאפיינן הוא הממד האנרכי, כלומר שלילת הפוליטיקה והמדינה הלאומית והצבת היחיד והחברה במרכז. בובר וגורדון זיהו את הציונות כתנועת רנסנס של העם היהודי, ולא כתנועה לאומית במובן השגור. השניים אף היו שותפים להכרה ולאמונה כי הדרך ההולמת את הגשמת התחייה הלאומית בארץ ישראל היא הדרך הסוציאליסטית – אוטופית ואנרכית בהגותו של גורדון, דתית ואנרכית במשנתו של בובר – מכאן והתנגדותם החריפה לסוציאליזם המרקסיסטי לגווניו מכאן.
המחבר מגיע למסקנה כי 'למרות המשותף להגותם הלאומית והחברתית ולעמדותיהם הפוליטיות המתונות – בעיקר בכל הקשור לשאלה הערבית – לפנינו שתי משנות שונות זו מזו במגמותיהן האידיאיות, במקורותיהן ובהשלכותיהן.
ההליכה בשבילי המחשבה המאתגרת והמקורית של א.ד. גורדון ומרטין בובר מזמנת לקורא חוויה נדירה ומאירה באור חדש זרמים מפתיעים במקורותיה של המחשבה הציונית.
