ספר זה בוחן רעיונות מדיניים מרכזיים המופיעים בכתביהם של גדולי הסופרים במאה העשרים: תומס מאן, פרנץ קפקא, ג`ורג` אורוול, ש``י עגנון, אלבר קאמי, אלזה מורנטה, גבריאל גרסיה מארקס ואחרים. בתוך כך נחשפת בפנינו התמודדותו של האדם בן זמננו עם השאלות הקשות של המאה: הנותר משהו שנוכל להשליך עליו את יהבנו בעולם של אי ודאות, בו איבדו כל סדרי העבר את תוקפם? הקיים קשר בין שכר ועונש, והאם נותרו נורמות המחייבות את השלטון בעולמנו? האם ההתפתחות הטכנולוגית מוליכה לשעבוד מדיני? מי ינצח במאבק בין כוחות הטוטליטריות והחירות? מהם התנאים לכינונה של אמנה חברתית בחברת ההמונים? מהם מקומה וגבולותיה של המדינה הריבונית אל מול הלאומיות המשיחית בעולם שאנו חיים בו? האם בסופו של כל זה יבוא המשיח, או שמא אבדה התקווה? הנותרה לאדם הבודד אחריות על מעשי המדינה, ואם כן, היש לו סיכוי לממשה? מהו תפקידו של הסופר במדינה? מהו מעמדה של האשה? כיצד התקשורת משפיעה על החיים הפוליטיים? ומהו דפוס המנהיגות שישלוט בנו באלף השלישי? אט אט מוליכנו הספר אל הרעיון המדיני העיקרי העובר כחוט השני בכתבים המנותחים בו: שהעולם שבו אנו חיים כלל אינו ניתן לשליטה.
פרופסור מיכאל קרן הוא מרצה למדע המדינה וראש המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית באוניברסיטת תל-אביב. בין ספריו: בן גוריון והאינטלקטואלים, העט והחרב, ומקצוענים נגד פופוליזם.
