'קפקא - פרספקטיבות חדשות' הוא קובץ בן 22 מאמרים, המוכיח שפרנץ קפקא ממשיך להפעים את קוראיו גם באלף השלישי. משתתפים בו טובי החוקרים של קפקא, בארץ ובעולם, ותיקים וידועי שם בצד צעירים המאירים את יצירתו מכיוונים שלא הוארו עד כה במחקר ובביקורת: מזן-בודהיזם ועד נפלאות הווירטואלי. יצירת קפקא היא התגלמות המודרניזם בהיותו ביטוי לחרדה של האדם הפוסט-פרוידיאני ולקונפליקטים האדיפליים המורכבים שלו. בניגוד לקודמיו, שחיו בתוך ודאויות של "אבות ובים", "אדונים ומשרתים", "אימפריות וקולוניות", קפקא חי בעולם של מבוכה ושל אובדן כיוונים, שבו התערערו כל הוודאויות. לא היה בין סופרי המאה העשרים מי ששיקף עולם מעוות זה בדרך עזה ונועזת ממנו. לא אחת נשמעה הטענה שקפקא השפיע על תרבות המערב יותר מכל סופר אחר בדורות האחרונים, ולא על הספרות בלבד, אלא גם על האמנות החזותית, על המוזיקה ועל השיח החברתי. רעהו של קפקא ומפרסם כתביו, מקס ברוד, אמר שהמאה העשרים עתידה להירשם בתולדות האנושות בשם "עידן קפקא". שמעון זנדבנק, חוקר יצירת קפקא ומתרגמה, מזהה את השפעתה על גדולי הרוח של המאה העשרים: על אלבר קאמי, אז'ן יונסקו, ז'ן פול סארטר ואחרים.