"האהבה הכי גדולה בעולם", קובץ סיפורים שעלילותיו מתרחשות בישראל ובזימבבואה (שם מתגוררת באופן זמני שירה כרמי עם משפחתה), הוא טקסט נועז שמבקש לבחון את מה שנתפס כשני קטבים במהות הנשית – אהבה בטוחה ושלווה מול תשוקה סוערת ומאיימת – ולהפוך אותם לשני מרכיבים החיים בהרמוניה זה לצד זה, בדואליות ולא בסתירה. גם בסיפורים שאינם עוסקים באהבה רומנטית, נחרכים הגיבורים בלהבת הכאב הכרוך במימוש רצונותיהם, ומעמידים את עצמם ואת הקוראים מול השאלות: האם אפשר שנממש את תשוקותינו ורצונותינו בלי שנסכן את הביטחון שבחיינו, והאם אפשר שנחווה את האהבה הכי גדולה בעולם במסגרת חיינו הבורגניים.
