הספר הזה הוא פרי מחקר של שבע שנים. הספר דן בסיבות האמיתיות, לדעתי, שגרמו להפתעת צה''ל בשנת 1973 במלחמת יום הכיפורים. סיבות שבעלי הענין, שהיו מעורבים בכישלון הגדול נמנעו מלחקור ולחשוף; בדיוק כפי שקבע המחזאי היווני אייסכילוס, חמש מאות שנים לפני הספירה, ש''במלחמה, הנפגע הראשון היא האמת''. וגדולתו של הנשיא המצרי אנואר אל-סאדאת הייתה שהוא לא ברח מן האמת של תבוסת הצבא המצרי ב''מלחמת ששת הימים'' ב-1967. הבורחים מאימת הכשל הישראלי, שהיה לפני ''מלחמת יום הכיפורים'' ובמהלכה, היו מפקדי צה''ל ומנהיגי המדינה. המודיעין הישראלי ש''למד'' את אישיותו של אנואר אל-סאדאת הסיק, בסיועו הישיר של סאדאת עצמו, שהוא אנאלפבית מדיני ואימפוטנט צבאי. אלא שבדיעבד, סאדאת התגלה כאינטלקטואל מדיני ואסטרטג צבאי, שהרחיק ראות 7000 שנים לאחור, והישיר מבט אל הנצח ההיסטורי. ההפתעה המצרית בפתיחת המלחמה ביום כיפור הושגה תודות לעבודה מתוזמרת ומתואמת של המודיעין המצרי, בניצוחו של נשיא מצרים. סאדאת הלביש את נאמנו כבן לו, הד''ר אשרף מרואן, ב''חליפת ריגול'' ישראלית מפוארת, ויצר אצל המודיעין הישראלי את האשליה שיש להם ''אלי כהן'' חדש. זוהי למעשה הקונספציה האמיתית (مفهوم السادات) של הנשיא המצרי. בספר אני מציג לציבור הישראלי את מנהיג מצרים, מוחמד אנואר אל-סאדאת, שלא הכרנו – את פרעה המוסלמי הראשון. במסגרת התחבולות של טרם מלחמתו, בחר סאדאת לשלב ''ישן'' עם ''חדש''. לכן המודיעין הישראלי לא ידע לקרוא אותו. הוא התחיל את המלחמה כחליף אסלאמי וסיים אותה כפרעה מודרני. הנסיון ההיסטורי לימד את סאדאת הפרעוני, שהפטנט של ''עשר מכות'' שנחתו על מצרים העתיקה, הוא פטנט מצרי, ולא חייב להיות חד-כיווני. שהרי משה הנביא גדל במצרים כנסיך פרעוני.