מאז 'אירועי יהוד', ב-1994, מקדישה שושי זייד את זמנה בניסיון לפענח את סוד פרשת ילדי תימן. טרם אירועים אלו, המחברת אמינה, כמו רבים במדיה, שהסיפורים על אודות היעלמות ילדים או גניבתם מההורים כחלק מאסטרטגיה ממסדית, כאן בישראל, הם בגדר סיפור בלבד, ותכליתם השמצה זדונית נגד המדינה. בהחליטה להוכיח לבתה ולחתנה, מתלמידיו של הרב עוזי משולם, שלא היו דברים מעולה, החלה לתחקר את עולי תימן שבסביבה הקרובה אליה, וככל שהרחיבה את מעגל הנשאלים ונחשפה לסיפורים רבים, גילתה לתדהמתה כי "אין בית אשר אין שם מת". רוב המשפחות שנשאלו העידו כי ילדיהם הרכים נעלמו או נחטפו. לצד סיפוריהם נערמו עדויות רבות של אנשי מקצוע מהעת ההיא, וכל אלו יצרו תמונה מגובשת ומטרידה של חמישים השנה שחלפו, המתארת את פרשת ילדי תימן על היבטיה הרבים.
