בספר זה, הרמתי סוקר את פועלם של מחנכים בולטים שהיו שותפים מרכזיים להחייאת הדיבור העברי ולביסוס החינוך העברי-לאומי בארץ ישראל ומחוצה לה. הספר מתאר את תרומתם הרבה של "מנחילי הלשון" הללו, שפעלו בעיקר בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ומציג עדויות מרתקות על האופן שבו השפה העברית הפכה מלשון כתובה בעיקרה לשפת דיבור חיה ויומיומית.
הרמתי, בספריו ובמחקריו, הציג גישה לפיה השפה העברית מעולם לא "מתה" לגמרי, אלא המשיכה להתפתח בכתב וב"שיח שפתיים" (כגון בהוראה ובנאום), ואליעזר בן-יהודה ועמיתיו למעשה שיכללו והעשירו מסורת קיימת זו.
AI